דניאל מתנדבת העמותה בבית החולים בני ציון מספרת: מדהים איך קצב החיים המטורף עוצר מלכת, וברגע אחד מתחלף במוניטורים של הפגייה. כל המחשבות מתמקדות רק בדבר אחד. 3 שעות של חיבוקים, ליטופים, שירים ושיחות שבשביל תינוק נטוש ובודד הם כל כך הרבה.
לאט לאט הנשימות מסתנכרנות והמחשבות מתחילות: מעניין אם אמא שלך חושבת עלייך, איפה תגדל, מה תזכור, האם תכעס שזה הגורל שלך? אתה אולי לא יודע, אבל בזמן שחיבקתי אותך, חיבקת אותי חזרה. מילאת אותי בפרופורציות וריגשת אותי כשהיית יותר גיבור ממני בזמן הבדיקות שעשו לך. אז תודה לך, ותודה לחיבוק ראשון על הזכות.