דניה מתנדבת העמותה בבית החולים רמב"ם מספרת: אני רוצה לספר על י', תינוק שהוריו וויתרו עליו מיד כשנולד, מפני שידעו שייוולד עם מום גנטי קשה. גוזל קטן, פני מלאך בגוף שעתיד היה לבגוד בו בטווח של חודשים. כשחפנתי אותו בידי, היה מתמסר ונרדם בשקט מלאכי. עיניו היו נעצמות וחיוך היה נסוך על פניו. חיוך ששמור למלאכים. ביום שבו נמסר למשפחה אומנת באתי למשמרת אחרונה איתו. הוריו עמדו מרחוק ולא ניגשו. ישבתי איתו בזרועותיי, מלטפת ללא הרף, לוחשת לו מילים של אהבה ותקווה. איחלתי לו שימצא חיק אוהב וחומל ליתרת חייו הקצרים. כשנמסר לידי משפחת האומנה לא יכולתי להתאפק. הדמעות נזלו מאליהן, ולא ידעתי אם בכיתי עליו או על הוריו, שהמשיכו לעמוד מנגד ובחרו להיפרד ממנו כך…
תפריט